<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרפ"ג</h1>
<h2>דף מח.</h2>
אמ' לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו כלומ' נתנן על החנות מדודין לתוך כליו. אמ' לו תן לי את הדינר אמ' לו נתתיו לך (ונתין) [ונתתו] באנפלו ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר דמסתמא לא היה מניחם לתוך כליו אלא א"כ קיבל דינר. לפיכך ישבע בעל הבית ויטול פירות. אע"פ שהן בחזקת חנוני הואיל ושניהן אדוקין בהן נשבע זה ונוטל אע"פ דפירות בחזקת חנוני עומדין. וכולי פרקין בנשבעין ונוטלין מיירי [עד] אילו נשבעין שלא בטענה. נתן לו את הדינר ודינר בחזקת בעל הבית היה עומד ולא נטלו חנוני אלא מונח בחנות ושניהן עוררין עליו ואמ' תן לי את הפירות כו' ישבע חנוני ויטול הדינר אע"פ שהוא בחזקת בעל הבית הואיל ואפקיה קצת (מחזקיה) [מחזקתיה] ישבע חנוני ויטול. ר' יהודה אומ' כל שהפירות בידו ידו על העליונה כו'. כלומ' שאין דרך להקדים פירות עד שיטול דינר. ונוטל בעל הבית בלא שבועה. וארישא ואסיפא פליגי. והאי דלא קתני הא לישנא כדקתני סיפא אין דרך שולחני (ליטול) [ליתן] איסר (ו)משום [ד]האי לישנא עדיף ליה (גם) [גבי] חנוני(ם) דיש חנונים מקיפים. ובסיפא לא תנא כל [ש]האיסר בידו דבמין מטבע אתי למיטעי. (והכא) [והכי] סלקא מתני' שפיר. דלא אשכחן שבועת היסת בשום משנה. ועוד דכולי פירקין בנשבעין ונוטלין. ופי' ר' שולחני בפירוש דסיפא דחנוני. תניא א"ר יהודה אימתי נחלקנו אני וחכמים בזמן שהפירות צרורין ומונחין ושניהם עוררין עליהן וה"ה לדינר כדפרישי' במתני'. וצריכא דאי אשמעי' הך קמייתא דפליגי רבנן עלי[ה] (דר') [דר"י] משום דפירי (עבדי) [עבידי] דמירקבי ולא מסתבר טעמ' דאמ' אין חנוני נותן פירו' אלא א"כ יטול מעות דזימנין דמקדים הואיל ומירקבי והואיל וכן לית לך למיזל בתר ריקבון אלא בתר מה ששניהן אדוקין ועוררין דמסתמ' הקדים לו דינר כיון שהניחו מוחזק בפירותיו שמדד לו לתוך כליו. ובסיפא שחנוני מוחזק בדינר מסתמא מקדים לו פירות דאי לאו הכי לא הוה מחזיק לו בדינר להניחו על החנות. אבל גבי מעות דלא מירקבי אימ' מודי ליה לר"י דאינו מקדים לעולם והדין עם בעל הבית ושקיל בלא שבועה בין ברישא בין בסיפא (צריכי) ואי אתמר וכו' [צריכא]. ופר"ח ומפרשי' כל נתן דמתני' כששניהן אדוקין. וסייג לדבריו וכן עיקר. וטעמ' דר"י בין ברישא [בין בסיפא] דחזקת חנוני ושולחני נותנין בפירות ובמעות אלא א"כ נטלו דינר. והילכך שקיל בעל הבית בלא שבועה. ור"י לטעמיה דאמ' דרך תגרים בקיאים כדאמ' ר"י תגר אין לו אונאה מפני שבקי ותו דאמרי' שדרך תגרים לרמות אחרים. ורבנן סברי זימנין מקדמין וזימנין מאחרין. דלא הך בבא בהכותב במתני' ואלו נשבעין ונוטלין דקא מני בפוגם שטרו ומשום דלא דמיא להך כולי האי.
